מאת שלומי דסקל

מותג הוויסקי “ג’וני ווקר” משמש במשך שנים כסמל סטאטוס בחברה הערבית בישראל. אירועים חברתיים, ובמיוחד חתונות, נמדדים בכמות בקבוקי המותג (וכמובן צבעיהם – אדום, שחור, כחול וכו’) שמונחת על השולחנות. ביטוי לקשר המיוחד בין הוויסקי לחברה הערבית נתן בסוף שנת 2017 הראפר תאמר נפאר, כשהוציא  את שירו “ג’וני מַאשִי“, דהיינו תרגום מילולי של שם המותג הידוע. בשיר שואף נפאר להשמיע את קולו של הדור, כמו שאוהבים לומר, דור הערבים הצעירים בני העשרים והשלושים בישראל. ומהי דמותו של הדור, כפי שהיא משתקפת בשיר? בעיקר דור מבולבל, שלא מוצא את עצמו. על פי נפאר, הדור הזה מתעמת עם ישראליותו מחד גיסא ועם החברה ממנה הוא בא, מאידך גיסא. זהו דור שחי מתח מתמיד בין פרדוקסים (למשל, סוחר סמים שמתלונן על לבושן הפרובוקטיבי של הנשים) כמו גם בין שמרנות למודרנה (במילותיו הציוריות של נפאר בין האידיאולוגיה של מנהיגי דאע”ש לסרטיה של מיא ח’ליפה – נחסוך את הפירוט מי היא, גגלו ברשת. אם ישאלו תגידו שזה לצרכי מחקר מדעי). לפי השיר, הדור הזה שוקע בחלומות על בריחה למקומות טובים יותר, ועד שזה יקרה הוא בורח אל ג’וני ואל השתייה.

מבחינה אומנותית, הקליפ של השיר, שמאחוריו עמד הבמאי אסכנדר קופטי, מיוצרי הסרט “עג’מי”, יצר עניין; קופטי התבסס בעיקר על תרומת צילומים מהטלפונים הניידים של הקהל בעת ביצוע השיר בהופעות. במילים אחרות, לקליפ היו כ-300 צלמים שונים, שלכולם הוא הודה בסיומו. מבחינה לשונית נפאר לימד אותנו על שני כינויי גנאי, שדבקו באזרחי ישראל הערבים: “ערביי השמנת” ו”ערביי הפורֵקְס”. הראשון, שאינו כינוי חדש, מקשר בין החברה הערבית למוצר הכל-כך ישראלי, ובתוך כך מערער על מידת לאומיותה. השני, מודרני יותר, רומז על תופעה חדשה – חברות מסחר מקוון במט”ח (foreign exchange או בקיצור “פורקס”) מעסיקות אזרחים ישראלים דוברים ערבית, על מנת למשוך משקיעים ממדינות ערב.

ערב הבחירות האחרונות לכנסת פנה תאמר נפאר בדיוק לדור זה, הדור המבולבל, בקריאה חד משמעית – לכו להצביע. הוא עשה זאת באמצעות גיוס השיר “ג’וני מאשי”, כשהפעם הוא קרא לו “תאמר חייב להצביע” או “אל-פאשי מאשי” (הפאשיסט צועד). בדרכו הייחודית, המהירה והקופצנית, הוא הציג את טיעוני הקריאה לחרם בחירות: אין לציבור הערבי חלק בכנסת ישראל, היא לא שלו; ישראל משתמשת בקול הערבי כדי להוכיח שהיא דמוקרטיה; הפוליטיקאים לא עושים למען הציבור דבר; חבל לבזבז יום עבודה. בתגובה הסביר נפאר בשיר: כשם שלא מחרימים את השקל הישראלי אסור להחרים את הכנסת הישראלית; אם לא נצביע נמצא את עצמנו מחוץ למדינה; אין לציבור הערבי כלים רבים להילחם בימין הפוליטי זולת ההצבעה; הצבעה היא דרך נוספת לזכור את הנכּבּה, תוך מתן כבוד לפליטים והפניית אצבע משולשת לפוליטיקאים הימנים; הפוליטיקאים מייצגים אותנו ואת כאבנו ומביא את עצמו כדוגמא אישית כיצד הפוליטיקאים עמדו לצידו כששרת התרבות ניסתה להשתיקו; בשיח ההחרמה יש סממני עצלות ושיחות אינטלקטואלים בבתי הקפה. בהערת אגב נציין כי אין מדובר בפעם הראשונה שבה נפאר מתגייס לטובת עידוד ההצבעה לכנסת. גם במערכת הבחירות הקודמת בשנת 2015 הוא הוציא שיר שנקרא “מעולם לא בחרתי איש” בקריאה להצביע ל”רשימה המשותפת”. בדומה לשיר הנוכחי גם בשנת 2015 הוא “רכב” על שיר אחר מפרי עטו “סופר לאנסר“.

בסופו של יום אין לדעת עד כמה תרם שירו של נפאר להעלאת אחוזי ההצבעה בבחירות לכנסת. ברם הוא עורר מעט המולה, בעיקר ברשתות החברתיות, ותרם לדיון בתוך החברה הערבית על הצורך להשתתף בבחירות או להחרימן. כמו כן הוא שוב הציב את נפאר בעמדת האומן שאינו חושש לומר את אשר על ליבו.