מאז אוקטובר 2019 לבנון נתונה במשבר הפוליטי והפיננסי הקשה ביותר מאז הסתיימה מלחמת האזרחים, ב-1989. אזרחים מכל העדות יוצאים לרחובות ומתעמתים עם כוחות הבטחון. נוסף לכל הצרות לבנון גם מנסה להתגונן מנגיף הקורונה, שמשפיע על הכלכלה המתדרדרת בלאו הכי. לעת עתה שום פתרון מצד הממשלה לא נראה באופק.
מה בעצם קורה בלבנון וכיצד המדינה שכונתה בעבר “שוויץ של המזרח התיכון” התדרדרה למצב הנוכחי?
ראשית, מדובר במשבר פוליטי מתמשך. באחד משיאי המשבר נאלץ ראש הממשלה הסוני (בלבנון משרות רבות בצמרת השלטון והמדינה מאויישות לפי מפתח דתי ועדתי), סעד אל-חרירי, להתפטר, אך גם לפני התפטרות זו וגם הממשלות הלבנוניות הקודמות מעולם לא הצליחו למשול ולנהל באמת את המדינה לרווחת האזרחים. מעורבות זרה בלבנון והשחיתות שפשתה בה משליכות על נכונותן של חברות זרות להשקיע במדינה, מה שהופך את המשבר הפוליטי למשבר כלכלי שמשפיע על כל תחומי החיים בלבנון.
המשבר הפיננסי מעמיק את הפערים, הרחבים בלאו הכי, ו’מחסל’ את מעמד הביניים בלבנון. שיעור האבטלה קפץ לכדי 37%, רבים מהם צעירים. במרץ 2020 המדינה הוכרזה ‘פושטת רגל’: למדינה הלבנונית אין מזומנים ואין יכולת לממן את החוב החיצוני כדי לקנות מוצרי ייבוא. היות ובלבנון אין כמעט יצור מקומי, היא מייבאת את הרוב המוחלט של המוצרים הנדרשים לה, כולל מזון: כ-80 אחוז ממוצרי המזון בלבנון מקורם בייבוא. הכלכלן והפוליטיקאי שרבל נחאס אמר כי מעמד הביניים נהנה ממדיניות הצריכה המוגזמת במשך שלושה עשורים, מה שהעצים את המוניטין של ביירות כבירת הבליינות במזרח התיכון, ועכשיו משלמים את המחיר. לבנון חיה במשך שנים מעבר לאמצעיה ובניגוד לכל הגיון כלכלי. ביירות מאז ומעולם הייתה בירת החופש של העולם הערבי, מרכז הבילויים וההדוניזם, עוד משנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, אולם רמת החיים ומעמד הביניים שהתפתחו בה במהלך העשורים האחרונים לא נוצרו באופן טבעי, מתוך התפתחות כלכלית רגילה, אלא כפועל יוצא של הצטלבויות גיאופוליטיות וכלכליות מיוחדות.
על אף שבאופן רשמי שער הלירה הלבנונית צמוד (באופן מלאכותי ומתוכנן) לשער הדולר האמריקאי, הלירה הלבנונית החלה “לצלול” ולאבד את ערכה. רזרבות מטבע החוץ אזלו והאינפלציה גדלה. מחיר סל מוצרי המזון הבסיסיים עלה בכחמישים אחוז. הבנקים הטילו מגבלות על משיכת מזומנים ומטבע חוץ. בין לבין הממשלה ניסתה למצוא עוד אפיקי הכנסה והטילה מס על תקשורת בתוכנת העברת המסרים החינמית whatsapp, מה שגרם רק לזעם בקרב האוכלוסייה. איש כבר לא מנסה להפקיד כסף בבנקים לבנוניים, גם לא אזרחים של מדינות זרות שחיים מחוץ ללבנון. אותה לבנון שנקראה “שווייץ של המזרח התיכון” לא רק בגלל הבתים הפסטורליים בנוף דמוי האלפים השוויצריים אלא בעיקר בגלל הבנקאות המפותחת.
הצמדת שער הלירה לשער הדולר איפשרה מצב שבו תשלום בדולרים במזומן היה נפוץ בלבנון. עובדים זרים קיבלו תשלום בדולרים וניתן היה לשלם בדולרים באופן רשמי בהרבה מקומות. שורה שלמה של עבודות “שחורות” בוצעו על ידי עובדים זרים מארצות ערב ומהעולם השלישי שהגיעו ללבנון. מהגרים לבנוניים רבים השקיעו דולרים בבנקים לבנוניים, בריבית גבוהה של עד 10%. מצד שני, העובדה שמהגרים לבנונים השקיעו בבנקים במדינה לא הקטינה את גודל הנזק מעצם הגירתם, מכיוון שהמהגרים מלבנון תמיד נמנו עם האליטות היצירתיות ביותר. עתה, בשיא המשבר, עוד יותר לבנונים מבקשים להגר. יש לזכור כי מהגרים הלבנונים והסורים מהווים את הגרעין המוצלח ביותר של אליטות עסקיות במדינות דרום אמריקה, כולל ברזיל וארגנטינה.
גם קצב ההגירה הנוכחי עשוי לשנות את המרקם החברתי בלבנון. כבר אין בלבנון עובדים זרים, ואחרוני העובדים הפיליפינים עוזבים גם הם. גם על משרות מועטות שכר יש כעת תחרות עזה, אולם גם משרות אלה לא מספיקות למחיה בביירות ובערים גדולות אחרות כי המחיה ממשיכה להתייקר.
כמיליון פליטים סורים התיישבו בלבנון, מה שכמובן מהווה נטל נוסף על הכלכלה, ויוצר מתחים בין עדתיים. ירידה חדה במחירי הנפט פגעה גם בארצות המפרץ, לכן זרם התשלומים ששלחו עובדים לבנוניים מהמפרץ עודנו נמשך אבל הפך לקילוח דק. לבנון תמיד הייתה מושפעת גם מזעזועים גיאופוליטיים שמתרחשים במדינות ערב השכנות. למשל “חוק הקיסר” האמריקאי המטיל סנקציות על אסד, שאמנם לא יפגע באסד עצמו אבל יפגע בלבנון, מכיוון שגם אחרי היחלשות האחיזה הסורית בלבנון ישנם קשרים פורמליים ובלתי פורמליים ענפים ביותר בין הכלכלות של שתי המדינות. בנקים לבנוניים שמעורבים בהעברת כספים לסוריה עלולים להיפגע אף יותר מסנקציות אמריקאיות.
כל דיון על לבנון לא יכול לפסוח על הפיל שבחדר שהוא חזבאללה. הצבא השיעי מזמן מתפקד כזרוע פוליטית צבאית של איראן, והיא למעשה שולטת בלבנון, ואין פוליטיקאי לבנוני שיעז לסכן את עצמו ולהתנגד ל’מפלגת האל’. עקב כך הממשל האמריקאי שוקל לאחרונה לשבש את העברת הסיוע הבינלאומי ללבנון מחשש שהוא יגיע לידי חזבאללה.
המצב בלבנון נואש, מכיוון שאין בה אפילו צעד אחד שהוא פשוט ושאינו כרוך בקשיים בלתי עבירים: אחת הדרכים בה יכולה המדינה לקבל הלוואות היא מו”מ עם קרן המטבע הבינלאומית, בנוגע למלווה של עשרה מיליארדי דולרים. אלא שהגוף הפיננסי הבינלאומי אינו מגלה נכונות להתחשב במצבה הקשה של לבנון ללא תמורה: הוא דורש לבצע לאלתר רפורמות במגזר הפיננסי והעסקי כדי למגר שחיתות. לעת עתה חוגי השלטון והעסקים של לבנון אינם מגלים שום נכונות לערוך רפורמות כאלה, בין היתר מפני שחלק ניכר ממנוע המסחר בלבנון הוא עסקי הסמים שמגלגל חזבאללה. חזבאללה גם לא יאפשר ביצוע רפורמות שכאלה, מסיבות ברורות. הנציג הלבנוני למו”מ עם קרן המטבע הבינלאומית, אנרי שאול, התפטר תוך ביקורת קשה על שלטונות ארצו בגין סירובם לבצע את הרפורמות הנדרשות.
למשבר בלבנון יש השפעה במקום בלתי צפוי ואומלל אף יותר- תימן. יותר משלוש מאות מיליון דולר השייכים לבנקים תימניים הופקדו בבנקים הלבנוניים והוקפאו בגלל המגבלות שהוטלו על הוצאת מטבע חוץ מהמדינה, שהוטלו במסגרת המדיניות הכללית של פיקוח על שוק ההון. מכון תימני למחקרים אסטרטגיים פרסם שמדובר בסכום שמגיע כמעט ל- 240 מיליון דולר, המהווים 20% מפקדונות הבנקים התימניים בחו”ל. ההצמדה של הלירה הלבנונית לדולר איפשר לבנקים לנהל חשבונות בשני המטבעות במקביל, והמפקידים לא שילמו עמלות המרה בין שני המטבעות. הבנקים התימניים נחשבים לקוחות מסוכנים, ולכן הם לא היו יכולים להפקיד חשבונות בבנקים מערביים אבל הבנקים הלבנוניים שמחו לקבל את הפקדותיהם.
לעת עתה התימנים לא יכולים למשוך חזרה את כספם ונאלצים לנהל מו”מ עם בנקים לבנוניים כדי לעקוף את המגבלות הנ”ל. המו”מ קשה, היות והמדינה התימנית לא רוצה לתבוע את הבנק הלבנוני המרכזי למשפט בינלאומי, אך אוכלוסיית תימן, הסובלת בלאו הכי מחרפת רעב וממחלות על רקע המלחמה הבלתי פוסקת, נפגעת אנושות. סוחרים תימנים מתקשים לשלם לספקים, בין היתר ליבוא מוצרי מזון. תימן תלויה בייבוא החיטה כמו גם ביבוא של יתר המוצרים החיוניים כגון אורז וסוכר שלא לדבר על דלק, בעוד 80% מאוכלוסיית תימן זקוקה לסיוע של סוכנויות האו”ם. כדי לשרוד, מבקשים בתימן התערבות פיננסית סעודית, שתקיים את תקציב המדינה, אלא שגם בערוץ זה צפויים קשיים, מכיוון שסעודיה איבדה כמעט את כל מנופי הלחץ שלה בלבנון. נוסף על כך, גם כלכלתה של סעודיה שרויה בקשיים בעקבות התרסקות מחירי הנפט בחודש מרץ. לסעודיה יש עדיין רזרבות עצומות של מטבע חוץ, אבל בעתיד הלא רחוק היא תתקשה להרעיף סיוע לכל דכפין ללא מגבלות.
לבנונים רבים עייפו מהיריבות העדתית ודורשים לשים קץ לשחיתות ולשליטת חזבאללה בארצם הקטנה. ברור שרוב הלבנונים, כולל אלה השיעים, אינם שבעים נחת מכך שחזבאללה הוא גרורה איראנית בריש גליה, אבל כנראה שאין שום סיכוי בעתיד הנראה לעין שדרישתם הצודקת של הרוב הלבנוני הדומם תתממש. חזבאללה בוודאי שלא מתכוון לוותר על עמדת הכח שלו רק מפני שהדבר לא מוצא חן בעיני מישהו- כשיש כח לא צריך חברים…
לכאורה הדרישות האזרחיות של רבבות לבנונים מובנות לנו הישראלים ובלתי אפשרי מבחינה אנושית פשוטה שלא לחוש סימפתיה והזדהות עם אותן דרישות, אולם עם זאת, למרבה הטרגדיה, הדרישות האלה וכמוהן המחאה העממית בעיראק ובאלג’יריה נתקלות לא רק בחומת השלטון המושחת אלא בקיר הבטון של המציאות. כלומר, לשום משטר, לא בלבנון, לא באלג’יריה ולא בעיראק אין יכולת למלא את דרישות המחאה הציבורית גם אם הוא ירצה לעשות זאת בתמים באופן כנה. אחת הטרגדיות של העולם הערבי המתגלעת לעינינו היא אי התאמה ממשית בין ציפיות האזרחים והיכולות והמשאבים של המשטרים: השחיתות בלבנון, כמו גם במדינות ערב אחרות, איננה תוצאה של מן דהוא שמעל בתפקידו, אלא תופעה סוציולוגית מבנית מקדמת דנא. אי אפשר להפסיק עדתיות בפקודה, במדינה שהושתתה מראש על עקרון הייצוג העדתי בפרלמנט.