בעבר הזכרנו כאן בקצרה את AJ+. מדובר בערוץ תקשורת מבית היוצר של ענקית התקשורת “אל-ג’זירה” ומכאן גם השם AJ. כבר לפני עשר שנים ועל רקע התרחבות תופעת הרשתות החברתיות הבינו בתחנה הקטרית כי לצד המשך תחזוק המדיום הטלוויזיוני המוכר, יש להפנות את המשאבים גם למדיום החדש הזה. אמרו ועשו – בתחנה אספו את מיטב אנשי הרשתות החברתיות מכל רחבי העולם הערבי ובנו עבורם את פלטפורמת שידור AJ+ שכל תכניה מיועדים אך ורק לאינטרנט. אמנם בתחילת הדרך מדובר היה באתר מקוון בארבע שפות: צרפתית, ספרדית, אנגלית וערבית, אך בחלוף הזמן הוא הפך לשולי יותר הואיל ובמקביל אליו הופנו התכנים לרשתות החברתיות שצברו תאוצה – יו-טיוב,  פייסבוק, טיק-טוק, אינסטגרם וטוויטר (בצרפתית, ספרדית, אנגלית וערבית). בקיצור – אימפריה מקוונת שאינה כפופה לחוקי רגולציה של מדינה כלשהי (תזכרו את זה בכל פעם שפוליטיקאי פופוליסט תורן מדבר על חסימת אל-ג’זירה). בהתאם לחוקי המדיום החברים ב AJ+ מעלים תכנים שמיועדים לקהל צעיר יחסית,  קרי, התמקדות בתכנים לא-ארוכים, שמאופיינים בדיבור יחסית מהיר והתבססות על מרכיבים חזותיים (בלעז אינפוגרפיקה וויזואליה).

אפשר לומר שגם לישראל יש נציגות בפלטפורה הזאת בדמות לילא עבדו (ليلى عبده) שהתחילה את דרכה כעיתונאית בתחנת הרדיו המסחרית “רדיו א-שמס” ובהמשך עברה לערוץ הטלוויזיה האינטרנטי “אִחְנַא TV”, שמשדר גם הוא, כמו “רדיו א-שמס”, מנצרת. לפני מספר שנים עקרה עבדו לקטר ומצאה את מקומה בחיקה החמים של AJ+. עד לחודש אוקטובר הייתה לעבדו נישה לא ממש מוגדרת וברורה בשידורי התחנה, אולם לאחר פרוץ המלחמה בדרום היא התבייתה על נישה ברורה והחלה לשדר את התוכנית “מה אמרו בעברית” (שוּ קַאלוּ בִּל-עִבּרִי شو قالوا). אחת ליומיים-שלושה עולה לאוויר תוכנית חדשה ובמסגרתה סוקרת עבדו אירועים בולטים שתפסו את תשומת הלב בתקשורת הישראלית ובעיקר פדיחות של מנהיגינו. כך יכלו הצופים להיחשף לבריחה מאחריות, למאבקים בתוך ההנהגה הישראלית, לתגובות לגילויים בנוגע למצבו הבריאותי של מחמד דיף, למשפחת נתניהו , שקרי נתניהו, עוד קצת משפחת נתניהו, איך אפשר בלי שרה נתניהו וכמובן לתקרית הפופקורן של מירי רגב.

לוגו הערוץ

בתכני הערוץ ניתן לזהות מאפיין חשוב ומעניין: העוסקים במלאכה מגיעים מכל רחבי העולם הערבי אך כולם מקפידים לשמור על שפת האם שלהם. כלומר, אין ניסיון ליצור בשידורים שפה ערבית סטנדרטית (MSA בלעז). עבדו למשל מקפידה לדבר בלהג פלסטיני צפוני, גם אם מדי פעם היא נדרשת להסביר מה פירוש הביטוי שבו היא בחרה להשתמש. יתר על כן, מכיוון שהיא מתווכת לצופים תכנים שמקורם בעברית היא משחילה מדי פעם את הביטויים בשפת המקור בין אם על מנת להעצים את הדרמה (ולעבדו יש מפגנים דרמטיים לא מעטים) ובין אם על מנת להכיר לצופים את השפה העברית (כך לפחות היא מתרצת בסרטוניה).

הסרטונים של עבדו מאתגרים הן מסיבות טכניות (הפורמט והמהירות) והן בשל תוכנם. אבל חייבים להודות שהיא עושה את עבודתה על הצד הטוב ביותר; ביקורתה חדה, כואבת ולעיתים גורמת לתחושה שהאדם הממוצע חש לאחר שספג אגרוף בבטן. יחד עם זאת כדאי לצפות בה ולו רק על מנת להבין איך ישראל נתפסת בעולם הערבי (וגם ללמוד מונחים בלהג הפלסטיני הצפוני).