מאת אלכס גרינברג
לאחרונה כלי תקשורת ישראליים ומערביים דיווחו על סכסוך אפשרי בין בשאר אל-אסד לרוסיה, וזאת משום שכמה אתרי-אינטרנט רוסיים פרסמו ביקורת חסרת תקדים נגד שליט סוריה. אחד המאמרים נכתב על ידי השגריר לשעבר של רוסיה בסוריה, אלכסנדר אקסניונוק. המאמר קבע כי בשאר מנסה לשווא לכבוש מחדש את כל שטח המדינה הסורית במקום לשקם את הכלכלה. על פי המאמר, אסד עוסק ברדיפה פוליטית, מושחת ונטול ראיה קונסטרוקטיבית לגבי עתידה של סוריה. הטון של המאמרים היה הרבה יותר מביקורתי, הוא היה עוין במובהק.
עד כה, לא נמצא הסבר מניח את הדעת ומגובה בהוכחות לפרסומים האלה. יש הסברים, בעיקר מפי גורמים ישראליים, אשר מקשרים לנושא את אי שביעות הרצון של הרוסים מאיראן, ויש מי שטוענים שהרוסים מאיימים על אסד ומבקשים להעביר לו מסר, כי אל לו לראות את תמיכתם כמובנת מאליה. כל ההסברים האלה אינם נטולי הגיון, אך כאמור, הם נטולי הוכחות חד-משמעיות.
לכאורה, יש סיבה טובה למורת רוח של הרוסים מהמשטר של אסד: לפי מקורות הקרובים לקטאר (מה שעושה אותם לא לגמרי אובייקטיביים), איחוד האמירויות שילם לאסד סכומי עתק כדי שיפתח במתקפה נגד הצבא הטורקי באדליב. אבו דאבי אכן משקמת את היחסים עם בשאר אל-אסד ואפילו פתחה שגרירות בדמשק, אך בכך היא אינה שונה מיתר מדינות ערב, שלאט אבל בטוח קורצות גם הן לדמשק. האמירויות העמידו תנאי בפני אסד: הפסקת המעורבות האיראנית והטורקית בסוריה. זאת בגלל הזדהותו של ארדואן עם האג’נדה של האחים המוסלמים – האויב המושבע של האמירויות ושל ערב הסעודית.
כלי תקשורת טורקיים משוכנעים שגם רוסיה שותפה למזימה של האמירויות בסוריה ושגם היא קיבלה כסף. אלא שבחינה לעומק של הסוגייה מעלה יותר תהיות מאשר הסברים: בוודאי שהרוסים לא מעוניינים בביטול ההסכם עם טורקיה לגבי אדליב, שכן סכסוך עם אנקרה בסוריה לא משרת שום אינטרס רוסי. בעיה נוספת בהסבר זה נעוצה בעובדה שאסד פשוט לא יכול לפתוח לבדו במתקפה נגד הצבא הטורקי, המודרני והחזק, עם המיליציות הספורות שעוד נושאות את השם “הצבא הערבי הסורי”, ללא סיוע רוסי. ללא ספק גם הקרמלין יודע זאת. בשל כך אין זה סביר שהקרמלין יצא בשצף קצף נגד בן החסות שלו, בעוון מעשה שהוא עוד לא עשה וגם לא יכול לעשות. זה לא הסגנון הרוסי. כמו כן לא סביר שרק עכשיו גילו ברוסיה, המושחתת עד לשד עצמותיה בעצמה, שהמשטר הסורי הוא מושחת. אי הסכמות בין רוסיה לסוריה ובין רוסיה לאיראן? גם זה לא חדש ועד כה לא הפריע לשום תכנית רוסית.
ישנו פרט אחד שעשוי להצביע על כיוון לפתרון החידה: המאמר החריף ביותר נגד אסד פורסם באתר של סוכנות הידיעות הפדראלית, השייכת לאדם בשם יבגני פריגוז’ין. לאתר של פריגוז’ין אין שום חשיבות או רייטינג, והוא נראה כאתר תעמולה מוחלט, דומה לפראוודה של פעם הרבה יותר מכל כלי התקשורת התעמולתיים של היום כגון RT.
אותו פריגוז’ין הוא באופן רשמי האחראי לקייטרינג של הקרמלין ומכונה “השף של פוטין”. בפועל פריגוז’ין הוא הרבה יותר מסתם שף, אלא הוא מנצח על האינטרסים האזרחיים של רוסיה, כלומר הרווחים האישיים שלו, בסוריה. פריגוז’ין הוא גם בעליה של חברת שכירי החרב וואגנר, שעצם קיומה מוכחש על ידי הקרמלין, מאחר שהחוק הרוסי לא מכיר בחברות מסוג זה. החברה הזאת פועלת בסוריה ובכמה מקומות באפריקה, ביניהם לוב. לאחר זמן קצר כל המאמרים הביקורתיים נגד אסד נמחקו מהאתר, מנהלי האתר טענו כי נפלו קורבן למתקפת סייבר כלשהי, ובגרסה הערבית של האתר הופיעו כמה מאמרים בשבחו של אסד.
במקביל התפתחויות חשובות מתרחשות בקרב הצמרת הסורית: סכסוך קשה בין בשאר אל-אסד לבן דודו המליארדר וטייקון התקשורת ראמי מח’לוף. דודתו של ראמי מח’לוף, אניסה, היא אלמנתו של חאפז אל-אסד. מדובר במשפחה עלאוית מכובדת ועשירה שהמוצא שלה הרבה יותר “אצילי” מזה של אסד. ראמי מח’לוף הוא שליטה של חברת התקשורת סיריטל ועשרות עסקים אחרים. אחיו חאפז היה ראש שירותי הבטחון בדמשק, אולם ב-2014 הוא נעלם ויש שמועות שעשה ‘רילוקיישן’ למוסקבה. ראמי מח’לוף הפך במרוצת מלחמת האזרחים בסוריה ל’בנקאי של בשאר’ ומימן יחידות סמך רצחניות שפעלו לצד הצבא כדי לדכא את המרד. שום פעילות עסקית בסוריה אינה אפשרית ללא הסכמתו, עד כדי כך שבסוריה נולד פתגם: “יא מח’אלף יא מח’לוף” (או שאתה עובר על החוק או שאתה עם מח’לוף), הוא שולט על כ-60 אחוז מהכלכלה הסורית, אך נראה שלאחרונה משהו השתבש. ראמי מח’לוף הופיע בסרטון בפייסבוק, בכבודו ובעצמו, שטח את טענותיו כלפי המשטר והתלונן על אי צדק: שירותי הביטחון, שהיו עד כה ידידיו הקרובים, דרשו ממנו להפקיד כ-200 מיליון דולר לאוצר המדינה. עובדי חברותיו הרבות נעצרים ללא משפט, וכל הזמן מציקים לגבי תשלום מסים!
מח’לוף לא הסתפק בכך אלא הגדיל לעשות: ב-3 במאי הוא פרסם עוד סרטון בפייסבוק, שבו הוא מאשים את המדינה, קרי את בשאר, בשימוש לרעה בכוח. ברור שאילולא היה זה מח’לוף, הוא היה מחוסל תוך זמן קצר בפקודתו של בשאר. ככל הנראה, מה שקורה כאן זו חלוקת רכוש מחדש בתנאים של מצוקה תקציבית. בשאר נמצא בלחץ פיננסי גובר, כמעט 80% מתושבי סוריה חיים מתחת לקו העוני, הוא זקוק נואשות לכסף כדי להמשיך לקנות חיטה מרוסיה. אין לבשאר שום מקור למזומנים חוץ מהכסף של ראמי מח’לוף. לכן, ככל הנראה, בשאר הורה לשירותי הביטחון “לחלוב” אותו ולהגדיל את הנתח של בשאר. מח’לוף נתפס בציבור כאדם המושחת ביותר בסוריה ותחינותיו וקריאותיו הנרגשות לצדק לא מעוררות הרבה הזדהות בסוריה. אבל גם למח’לוף יש בסיס כח משלו, אף על פי שאין לו יחידות צבא. יש לו עדיין קשרים ענפים בשירותי הביטחון, הוא ידיד של איראן ומנהל את אגודת אל-בסתאן המחלקת כספי צדקה לעלאוים.
בסכסוך הזה גם הנושא העדתי לא נפקד: מח’לוף מאשים את אסד בכך שהנשיא מזניח את עדתו העלאוית ומקדם את הסונים. בטענות האלה יש מן האמת, מכיוון שבסיס התמיכה של אסד בדמשק מורכב בעיקר מאליטה עסקית סונית ומאנשי עסקים כמו סמיר דבס ומחמד חמאשו. שניהם קשורים לאחיו של בשאר, מאהר אל-אסד, שגם הוא יריבו של מח’לוף ובעל ברית של איראן. ככל הנראה מח’לוף בונה על בסיס התמיכה שלו בעקבות הפעילות העסקית והפילנתרופית שלו, והוא מאמין ביכולתו לזרוע אי יציבות בצמרת, אחרת לא היה מעיז לצאת בגלוי נגד בשאר.
לאור זאת, את האווירה העכורה כביכול בין אסד לרוסיה צריך לפרש באמצעות שתי רמות של יחסים המתקיימים בין המדינות: המישור הראשון הוא הרשמי והדיפלומטי: איראן, למרות אי ההסכמות ביניהן, לא כל כך מפריעה לרוסיה. רוסיה השיגה את רוב מטרותיה בסוריה, ומי שמשבש את תוכניותיה הם הקורונה וצניחת מחירי הנפט. רוסיה לא נוהגת להתערב בסכסוכים פנימיים של בעלי ברית / בני חסות / קליינטים שלה, זאת לא המסורת הרוסית, לפחות לא בצורה רשמית ובוטה.
המישור השני הוא העניינים בשטח: מי שמנצח על האינטרסים הרוסים האזרחים בסוריה אינו הקרמלין והדרג הצבאי אלא פריגוז’ין וכאן מדובר בפירוש ברווחים אישיים. ככל הנראה פריגו’ז’ין לא מצליח לממש רווחים, הוא לא מקבל את הזיכיונות לשיקום סוריה לחברות שלו ולוואגנר, והוא רואה איך הם ניתנים לחברות איראניות. המצב הכלכלי בסוריה רק הולך ומתדרדר והיום נראה שאין אף מדינה עשירה שמוכנה להשקיע בשיקום סוריה. רוסיה היא המדינה היחידה שתצטרך לטפל בזה, ולזה רוסיה לא מוכנה. כאמור הקרמלין עוסק בגיאופוליטיקה או במה שהוא מבין כגיאופוליטיקה בעוד פריגוז’ין עוסק בכסף, ובשביל זה צריך להבין את משחקי הכח בתוך המשטר הסורי. אמנם לרוסיה ולאיראן יש השפעה עצומה על מה שקורה בסוריה, אבל אסור לזלזל בחשיבותם של גורמים פנימיים. מח’לוף מנצל את קשריו עם פריגוז’ין, מה שמסביר את ההתקפות נגד אסד: הם לא באו מהקרמלין אלא רק מהאתר המזוהה עם פריגוז’ין. העמדה הנייטרלית מאוד נוחה לקרמלין מכיוון שפריגוז’ין מאפשר לפוטין לשחק במשחק הקלאסי של קג”ב: השוטר הטוב והשוטר הרע. הקרמלין תמיד יכול להכחיש קשר כלשהו לפריגוז’ין .
לסיכום, הסכסוך בין בשאר אל-אסד לראמי מח’לוף קשור קשר הדוק לקשיים הכלכליים של המשטר הסורי ולמורת הרוח של חוגים רוסים בעלי אינטרסים אישיים בסוריה. יש לזכור כי הרקע לדברים הוא ענייני כספים ואין הדבר נוגע לשיקולים אסטרטגיים בקשר לאיראן.
