הסרט “עכביש קדוש” (“عنکبوت مقدس”) של הבמאי עלי עבאסי, הוא מותחן פשע המבוסס על פרשה מזעזעת שהתרחשה במציאות בעיר משהד שבאיראן בשנים 2001-2000.
סעיד חנאיי, קבלן בניין תושב העיר ואדם נורמטיבי לכאורה, ביצע לאורך שנה שלמה סדרת מעשי רצח של נשים בזנות, רובן מכורות לסמים. אחרי שנתפס טען חנאיי כי פעל בשליחות האל, כדי “לנקות את הרחובות” של העיר הקדושה למוסלמים השיעים.
מעשי הרצח מוצגים בסרט בצורה גרפית ועזה במיוחד, ותשומת לב מיוחדת ניתנת להתנהגותו הכפייתית של הרוצח. זהו סרט מטריד וקשה לצפיה, וכבר בראשיתו ברור לצופה המסר שמבקשים היוצרים להעביר: לא הרוצח הוא אימתן של נשות העיר משהד, אלא המציאות בה חיות הנשים באיראן.
הרוצח, בעברו חייל מעוטר אשר שרד את הקרבות המרים של מלחמת איראן-עיראק, הוא אב לשלושה ילדים, אדם ערכי ומוסרי. מאחורי המסכה ניכרות הצלקות שהותירה בנפשו המלחמה, והאובססיביות שלו, אשר מוצאת ביטוי בדבקותו הדתית. יצר האלימות טבוע בו ומאיים להתפרץ בכל רגע.
גיבורת הסרט היא העיתונאית אַרֵזוּ רחימי. היא מגיעה אל משהד כדי לחקור את הפרשה, ובמהרה היא מגלה כי המשטרה אינה ממהרת לחקור את מעשי הרצח הסדרתיים ולפתור את התעלומה, וכי בקרב הציבור ישנם רבים אשר רואים ברוצח גיבור, אשר משיב את העיר לערכי האסלאם.
רחימי מחליטה להסתכן ולהתחקות אחר עקבותיו של הרוצח בכך שתשתמש בעצמה פיתיון. התרגיל מצליח, ורחימי נחלצת אך בקושי מנסיון רצח, והיא מצליחה להשיג ראיה מכרעת הדרושה לשם חשיפת הרוצח והרשעתו.
הרוצח עומד לדין ונגזר עליו עונש מוות. לאחר ההוצאה להורג, בעת שרחימי נוסעת בחזרה לטהראן, היא צופה בסרטון וידיאו בו מתאר בנו המתבגר של הרוצח את אביו. הוא מתאר בהערצה כיצד גבר אביו על קורבנותיו וחנק אותן באמצעות כיסוי הראש שלהן עצמן, ומדגים זאת על אחותו הקטנה.
תגובות הציבור למעשיו השפלים של הרוצח, משקפות את הקיטוב בעם האיראני: מחד, הקנאים הדתיים, אשר תומכים במעשי הרצח כאמצעי לטיהור העיר מתועבה, אולם עיוורים לגורמים שכופים על נשים את העיסוק בזנות: המצב הכלכלי הגרוע, הגברים שלא שבו מהמלחמה הממושכת עם עיראק והותירו אלמנות הנאבקות לפרנס את ילדיהן, דיכוי הנשים וההתייחסות המבזה אליהן, והממסד השמרני והמושחת אשר כושל שוב ושוב בהתמודדות עם אתגרי החברה האיראנית.
“עכביש קדוש” הוא סרט קשה לצפייה והופך קרביים, אשר מותיר תחושת מועקה זמן רב אחרי סיום הצפייה בו. אבל למרות זאת, ואולי דווקא בגלל זה, שווה צפייה.