בשנות השמונים דרך כוכבו של הזמר מייק שריף בזירת המוסיקה הישראלית. אם אתם מגרדים בראש ותוהים – מי זה בדיוק מייק שריף ומדוע איננו מכירים את השם, נזכיר כי הוא נודע בשם הבמה “שריף הילד הדרוזי”. ברוח שנות השמונים נשאל: נפל האסימון?
עוד לפני שהשלים עשר שנות חיים התגלה שריף כזמר בעל קול מיוחד, שמרטיט לבבות ועד מהרה הפך הילד בן היישוב הדרוזי עספיא לכוכב. יהודה קיסר, האיש, הכובע והגיטרה, פרש עליו את חסותו והזמר הצעיר הפך בן לילה לשם מוכר בקרב חובבי המוסיקה המזרחית הים תיכונית. מי אינו זוכר את להיטו הנודע “בסבוסה” (המוכר יותר בשם “בסבוסה די”) ואת הדיון המרתק שהתפתח להתהוות שתי אסכולות סביב השאלה למה התכוון המשורר; אסכולה אחת טענה כי שריף שר על עוגת הסולת המתוקה והנודעת, בעוד האסכולה השנייה סברה כי הוא שר את צירוף המילים בַּס בּוּסְהַא (רק נַשֵק אותהּ). הדיון ללא ספק מקורו בבלבול שנובע מאזכור שתי מילים מרכזיות בשיר – שפתיים (שרומזות לנשיקה) וסוכר (שמכוון לעוגת הסולת). שריף, בתורו, סירב לפזר את הערפל, ובכך העצים את המסתורין.
בהערת אגב אנקדוטלית נזכיר שבשיאו חיממה את הופעותיו אחת, שרית חדד, שהייתה זמרת צעירה בתחילת דרכה. לימים השניים שיתפו פעולה בשיר “שלום חבר”, ולא, לא מדובר בשיר שמקושר לרצח רבין (מומלץ לראות את הביצוע המשותף שלהם עם תזמורת “מזרח-מערב” בפסטיבל כֻּלְנַא). בחלוף השנים שריף התבגר, נטש את המותג “הילד הדרוזי” והסתפק ב”שריף הדרוזי” (شريف الدرزي) או פשוט במייק שריף. בבגרותו החלו לפקוד אותו גם בעיות של מבוגרים; בשנת 2001 חלה תפנית עצובה בקריירה של שריף והוא עלה לכותרות מסיבות שונות לגמרי, לאחר שנהג ברכב ללא רישיון והרג אדם. הוא נשפט, הורשע ונכלא לשלוש שנים. עם שחרורו חזר שריף להקליט ולשיר. דבר נוסף ששריף חזר לעשות לאחר השחרור היה לנהוג ללא רישיון…
בשבועות האחרונים שוב עלה שריף לכותרות ולמרות שהפעם הכותרת קשורה למוסיקה ושירה ולא לפלילים, שריף היה מוותר גם עליה. במהלך חודש ספטמבר הוא הוזמן להופיע בחתונה אקסטרווגנטית ביטא, שבדרום הר חברון (לטענתו, היו שם קרוב ל-12 אלף איש, מספר שזהה בערך למספר כל תושבי יטא). שריף ביצע את שיריו המוכרים והאהובים, הלהיב את ההמונים ואפילו עודד את הקהל לצלם את ההופעה ולהעלות אותה לרשתות החברתיות. לצערו, הוא לא ידע כי בכך הוא פותח את דלתות גיהינום…
שעות ספורות לאחר סיום ההופעה התעוררה סערת הרשת, שנסובה סביב השיר “למה לא” אחד השירים ששריף ביצע בהופעה. כאן המקום לציין שמדובר בשיר שמקורו תורכי, אך שריף הפך אותו ללהיט בעברית, וזאת גם הייתה השפה שבה הוא הושר באירוע. מחוללי הסערה ניצלו את העובדה הזאת, הציבו סימן שאלה על הנאמנות הלאומית של המשפחה היטאוית וקוננו על הנפילה המוסרית שבאירוע. בין היתר הם תהו: כיצד העז הזמר לשיר בעברית ביישוב פלסטיני גאה ועוד בימים שבהם צה”ל פועל מבצעית בדרום הר חברון; מדוע בכלל ניתנה במה לדרוזי ישראלי ששירת בצבא; מדוע כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית לא עצרו את ההופעה; והאם הכסף עד כדי כך עיוור את עיני המשפחה? חייבים להודות שנדמה כי הסיפור נוצל על מנת לבקר את הרשות הפלסטינית ופחות את הזמר עצמו. מרפרוף על הביקורות ניכר כי חלקן הגיעה ממקומות בעלי ארומה חמאסית.
המשפחה החוגגת לא התרגשה והחתן, פִרַאס אבו מריר, הגיב בדף הפייסבוק של שריף במשפט שניתן לתרגמו לעברית מדוברת: מי שגאוותו הלאומית נפגעה, שיהיה גבר, יפגוש אותנו בחוץ ויגיד לנו את הדברים בּפּנים. לעומתו, שריף המופתע לא הבין את הסיבה לרעש וההמולה ומיהר להגיב ברשתות החברתיות. תחילה הוא הסביר כי הוא מופיע פעמים רבות בגדה ומבצע את שיריו השונים ובכלל זה השירים בעברית. על כך הוא הוסיף כי הוא לא יזם את השיר בעברית, אלא הדבר נעשה המשפחה שהזמינה אותו והקהל אהב את השיר ו”זרם איתו” (סרטוני ביצוע השיר בחתונה מעידים שהקהל הצטרף בשירה נלהבת למה לא?). בניסיון להגן על עצמו ועל ערביותו הוא הוסיף בנימה אישית כי הוא גאה בזהותו הלאומית הערבית (כמו גם בזהותו הדרוזית) ולא, בניגוד לדברים שנכתבו עליו, הוא לא שירת בצה”ל. במקביל הוא ניסה להסביר כי הפוליטיקה לא מעניינת אותו אלא האומנות והוא מבצע כל שיר בשפה שבה הוא נכתב והתפרסם. כשהסערה ברשתות לא שככה הטיל שריף פצצה באמצע חודש אוקטובר והודיע כי הוא עומד להגשים את חלום חייו ולהופיע ב….עזה!
אין זה סוד שזמרים ערבים אזרחי ישראל מופיעים ברחבי הגדה. אבל האם שריף אכן יופיע בעזה כפי שהבטיח? ימים יגידו. קשה לראות כיצד הדבר יוצא לפועל הואיל ולשם כך הוא צריך לקבל את אישור ישראל וחמאס. בשלב זה מדובר בגימיק שעל פניו תפקידו לנקות את שריף ו”לטהר” את ערביותו. אפשר להניח בזהירות כי שריף, אחד הסמלים הכי ישראליים, עושה זאת מסיבות כלכליות (פרנסתו תלויה באירועים כאלה). אולם הפרשה הזאת מלמדת אותנו כי בהקשרים של מוסיקה בפרט ותרבות פופולרית בכלל, השפה העברית נתפסת כשפה לא-מאיימת, והקהל הרחב מקבל אותה בהבנה ובאהבה. כפי שמעידה ההופעה של שריף, הקהל מכיר את השיר ושר אותו בהתלהבות עם הזמר, גם אם לא בהכרח מבין את מילותיו. בהתחשב בעובדה שלא מדובר בשיר חדש במיוחד, ההתרחשות אפילו מפתיעה.
מיטיבי הלכת מוזמנים לצפות בריאיון בערבית עם מייק שריף על הפרשה. הריאיון ארוך, אבל שריף מדבר לאט וברור.