פרג’ סלימאן הוא פסנתרן מחונן בשנות ה-30 לחייו בן היישוב ראמה בגליל. את יצירתו המוסיקלית ניתן להקביל למשולש, ששלושת קודקודיו הם מוסיקת הג’ז, המוסיקה הערבית והמוסיקה הקלאסית. בשנת 2013 יצא לאור האלבום הראשון שלו, ואחריו הגיעו אלבומים נוספים, כולם אינסטרומנטאליים. בראשית שנת 2018 במהלך קונצרט שגרתי ומהנה למדי הוא הפתיע את קהל שומעיו ופצח בשיר. שם השיר היה “עכשיו אתה בא?!” (اسّا جاي) ולראשונה הוא שר סולו, בליווי עצמי בפסנתר. ההפתעה הייתה כפולה, שכן מדובר היה בשיר לא גמור (וההסבר המפורט מופיע בסרטון הנ”ל). מעבר לקוריוז שבשירת חצי שיר (החלק השני הושלם בהמהומים) האירוע התרבותי הזה עורר הדים, בעיקר מכיוון שסלימאן בחר לשיר בלהג פלסטיני-גלילי, ללא ניסיונות להתחבב על הקהל ולאמץ לעצמו להג ערבי אחר, כפי שעושים אומנים רבים מישראל.

כשנה וחצי לאחר אותה הופעה הוא פרסם את האלבום הראשון שלו כזמר, שנקרא “הבית השני”, לזכר אותו שיר לא-גמור, שהיה הטריגר לאלבום כולו. האלבום התאפיין במלודיות המקסימות של סלימאן, לצד השירה בלהג הפלסטיני. לא עברה שנה וחצי נוספת, ובתחילת חודש דצמבר 2020, בעצם ימי הקורונה הפתיע סלימאן ופרסם אלבום שני ושמו “טובה יותר מברלין” (احلى من برلين). הפעם בשיתוף פעולה עם הסופר מַגְ’ד כַּיאל. באופן כללי ניתן לומר כי מדובר בהמשך לאלבום הקודם – במלודיות, בשירה בלהג הפלסטיני הצפוני ובנושאים.

כשברלין פוגשת את חיפה

אין מדובר בשיתוף הפעולה הראשון האומנותי בין השניים; הם שתפו פעולה בעבר באלבום שירי הילדים “ליבי יער” (قلبي غابة) של האומנית והמטפלת במוסיקה רנין חנא. בהמשך כיאל לקח חלק בכתיבת שניים משירי האלבום הראשון. כבר באחד מהם, “רחוב ההר” (شارع الجبل), נשתל הזרע לתימת אלבומם המשותף – האהבה לחיפה. השיר עצמו מוקדש לאחד הרחובות המרכזיים והחשובים לכלל החיפאים ולתושביה הערבים בפרט, רחוב ההר (אל-גַ’בַּל). בהערת אגב נציין כי מי שיחפש את הרחוב הזה היום יגלה כי הוא לא קיים, שכן שמו שונה ל”שדרות הציונות” (בעבר שמו היה “שדרות האו”ם”, אך בעקבות החלטת האו”ם, שמשווה את הציונות לגזענות, שונה שמו). עם זאת תושבי חיפה עדיין משתמשים בערבית בשם המקורי.

מתח זה שבין מדינת ישראל והישראליות לבין הזהות הערבית המקומית נמשך כחוט השני גם ביצירה החדשה, כפי שנראה בהמשך. לצידו ניכרת גם האהבה לחיפה הערבית, שמנסה לשמור על ייחודה ועברה אל מול ההווה הישראלי המאתגר. מסר כזה נראה בשיר “רחוב יפו“, שיר נוסף על אחד מרחובותיה המרכזיים של חיפה הערבית. אם כי על תכנו נוכל ללמוד דווקא מהשם שנבחר לשיר באנגלית: Hymn to Gentrification – המנון לג’נטריפיקציה (למתעניינים, בערבית ג’נטריפיקציה – אִסְתִטְבַּאק استطباق או גַ’נְתַרַה جنترة ). כלומר, התהליך שבו אוכלוסייה חזקה נכנסת לשכונות חלשות ומובילה לשינויים סוציולוגיים באזור ולדחיקת האוכלוסייה המקומית. בשיר זה מבַכּים השניים את התהליך הסוציולוגי המוכר לנו מישראל, אך גם מהעולם כולו, תוך שימת דגש על המאפיינים המקומיים שלו: המג’דרה שהפכה להיות מאכל יוקרתי; צלחת חומוס שעולה 30 ₪; השוק שנכנס לקניון; הירקות שהפסיקו להיות עונתיים; וכמובן כניסת יהודים לשכונות ערביות בעיר.

חיפה והעימות הישראלי-פלסטיני מופיעים גם בשיר “יש שאלות בראשי” (في أسئلة برأسي) אבל הפעם מנקודת מבט שונה. השיר נכתב כשיר געגועים לחיפה מברלין הרחוקה, שאליה מהגרים גם צעירים פלסטינים מישראל. דרך השיר סלימאן וכיאל מציגים לנו דמות של יורד ישראלי-פלסטיני, שלכאורה חי בברלין הקוסמופוליטית, אך למעשה ברוחו הוא נמצא בחיפה: ברכילות השכונתית, במחשבות על המאפייה של אם צברי, בקפה ראי וכמובן בעימות בין הלאומים, שבא לידי ביטוי כאן במכות עם רוסים, כניסת אתיופים לשכונה והמשטרה, שרודפת את התושבים הערבים.

זהו השיר הפופולרי ביותר באלבום, כפי שניתן לראות בדיונים שהוא מעורר ברחבי הרשת וכמובן במספר הצפיות בו (נכון לכתיבת שורות אלה הוא חצה את רף חצי מיליון הצפיות). עמדתם של השניים ברורה, הם לא מעריכים את הנוטשים שעזבו את חיפה לטובת ברלין. כותרת יצירתם “יותר טובה מברלין” מביעה את נקודת המוצא מבחינתם. הביקורת על הנוטשים לברלין מופיעה בשיר נוסף “סיימנו עם השירים” (خلّصنا غناني) שבו השניים מלגלגים על המהגרים שחודשיים לאחר שעזבו את הארץ לטובת גרמניה כותבים על הגעגועים אליה משם.

 שגרה מחויכת

האלבום אינו מצטמצם לשאלות כבדות של זהות ושייכות. ניתן למצוא בו גם שירים ברוח קלילה ומחוייכת. באלבום הראשון כיאל כתב את השיר “הצעת נישואין” (عرض زواج) שכשמו כן הוא – הצעת נישואין מחוייכת מלאת תקווה ואהבה. באלבום זה מופיע שיר ההמשך, “מה את רוצה מבעלך” (شو بدّك بجوزك), שמציג את שגרת חיי הנישואין המשמימה, אם כי לעיתים עדיין מחויכת. הקשר בין שני השירים בולט דווקא בדרך שהם תורגמו לאנגלית marriage proposal  ו- marriage disposal בהתאמה. השגרה המשמימה ניכרת גם בשיר אחר, “תפילה” (صلاة). הפעם מדובר בשיר אירוני על אנשים שמעולם לא כתבו שיר או לא ראו סרט שמציג את חייהם, אלא פשוט חיו את החיים השגרתיים.

ואם בענייני שגרה עסקינן, זמן קצר לאחר פרסום האלבום מג’ד כיאל נעצר ע”י כוחות הביטחון. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שכיאל נעצר ונחקר, אם כי הפעם לא ברור מדוע. בפעם הקודמת הוא נעצר לאחר נסיעה ללבנון ונחקר בטענה כי נפגש עם סוכן זר. הפעם לא פורסמה הסיבה למעצר ולחקירה. ברשתות החברתיות היו שקישרו בין הופעת האלבום והמעצר, אולם עם שיחרורו כיאל הכחיש כל קשר בין הדברים.

למתעניינים ביצירתו של פרג’ סלימאן כדאי לבקר באתר הבית שלו