המגמה העולמית של התמקדות ב”מזון איטי” (Slow-food) לא פוסחת גם על הקולינריה הפלסטינית.
בשנת 1986 הוקמה באיטליה תנועת “מזון איטי”, שחרתה על דגלה שימוש בתוצרים עונתיים, מקומיים, ובעיבוד תעשייתי מינימלי, כתגובת נגד לעליית המזון המהיר ודחיקת המטבחים המקומיים.
אצל רובנו, המטבח הפלסטיני (והמזרח תיכוני כולו) נתפס כמופת של “מזון איטי”: בישול עתיר נשמה, המצריך שעות ארוכות של הכנה ושל בישול, אך גם כאן המהירות, הנוחות והתהליכים הטכנולוגיים דחקו את המסורת.
את המגמה הזו מבקשים במזקקת מֻעדִי לשנות – זוהי מזקקת ערק פלסטיני ארטיזנלי, שפועלת החל משנת 2017, ומפיקה רק כ-500 בקבוקים מדי שנה. ראשוני בקבוקי הערק החלו רק באחרונה להיות משווקים, שכן על פי המסורת, יש ליישן את הערק לפחות ל-12 חודשים.
את ענבי הַדבּוּקִי המובחרים בוצרים באיזור חברון ובית לחם, זרעי האניס מקורם באיזור ג’נין, והמים הטהורים לשם זיקוק הערק נשאבים ממעיין בצפון יריחו. אפילו כלי היישון עשויים בעבודת יד מטיט (חימר) מאיזור חברון.
ואחרי כל ההקדמה המפוצצת, ויש שילעגו ויאמרו “פלצנית”, איך הטעם?!
טועם הערק הרשמי של מינרוה מוסר כי משקאות על בסיס אניס הם, מטבעם, בעלי טעמים חזקים ולא מעודנים, אך הערק של מֻעדי מחליק טוב בגרון ולא מותיר טעם לוואי או תחושת שריפה, כפי שלעיתים קורה כששותים משקאות חריפים חזקים.
ואיפה משיגים את הפלא הזה? בעיקר בערים הגדולות שבגדה – ברמאללה, בית ג’אלה ובית לחם, אבל גם במכולת אחת בירושלים, ברח’ שמעון הצדיק.
פרטים נוספים ניתן למצוא באתר האינטרנט של המזקקה – באנגלית ובערבית
