שנות התשעים של המאה העשרים לא היו קלות ללאומיות הערבית: ברית המועצות, המשענת של מדינות ערב רבות, קרסה; עיראק פלשה לכווית ובעקבות זאת נפתחה מלחמת המפרץ הראשונה; באותה מלחמה מדינות ערביות שיתפו פעולה עם מדינות המערב במאבק נגד האחות הסוררת; ישראל ואש”ף החלה בתהליך פיוס, שנדמה היה כי הוא יוביל לסיום הסכסוך בין ישראל לפלסטינים ובמשתמע מכך גם לסיום הסכסוך הערבי-ישראלי. רבים בעולם הערבי חשו כי האחדות הערבית מאבדת ממשמעותה ויש צורך באתוס חדש, ערכי יסוד חדשים או לכל הפחות דבר-מה שיפיח רוח חיים בחזון הכלל-ערבי. הם חיפשו חלום חדש.

לעזרת מבקשי הדרך התגייס ד”ר מִדחַת אל-עדל, סופר ומשורר מצרי, שכתב בשנת 1996 את האופרטה “החלום הערבי”, שיר עמוס פאתוס וסופרלטיבים שחוגג עבר משותף לצד תקווה לעתיד חדש שבו הטוב מנצח את הרע ומעצב חזון חדש לעולם הערבי. במילותי של ד”ר מדחת בפתח שירו:

דורות על גבי דורות – חיים על חלומנו

ומה שאנו אומרים היום – ייחשב לכל חיינו

אולי חשכת הליל – מרחיקה אותנו מהיום

[אך] קרן האור – תגיע לגבוה שברקיעים

זה חלומנו כל חיינו – חיק שיאמץ אותנו כולנו

אך אי אפשר להסתפק רק במילים על אחדות ערבית ויש צורך במעשים; החזון הכלל-ערבי התגשם כשמיטב הזמרים ממדינות העולם הערבי התכנסו והקליטו את האופרטה. נציגים מכ-ל המדינות. כמעט. לא נרשמה נוכחות עיראקית (בכל זאת, עדיין כעסו עליהם בשל הפלישה לכווית) וגם לפלסטינים לא נשמר מקום באולפן ההקלטות. את מקומם של האחרונים מילאו תמונות ארכיון מהנכבה (1948) הנכסה (1967) ומלחמת לבנון (1982). כפי שניתן לראות, החיבור בין המילים, המוסיקה והתמונות העצובות הוביל ליצירה מרטיטה ומרגשת.

שנתיים לאחר מכן השיר עשה צעד נוסף בדרך להיכל התהילה של האחדות הערבית. הימים היו ימי השיא בעימות הצבאי בין ישראל לחזבאללה. חבורת המבצעים, בשינויים פרסונליים קלים בהשוואה לגרסת המקור, התייצבה למפגן הצדעה ותמיכה בלבנון המדממת ב”כיכר החללים” (ساحة الشهداء) בבירות (אם כבר סמליות אז עד הסוף). השיר זכה לביצוע ארוך מהרגיל (השיר המקורי נמשך כשמונה דקות. בהופעה בלבנון הוא בוצע במשך שמונה עשרה דקות) וזוהי הגרסא המוכרת ביותר, מן הסתם בזכות השילוב שבין התוכן, המבצעים, המיקום והקהל (לפי הדיווחים העיתונאיים מאותם הימים באירוע נכחו מאות אלפי צופים).

בשנת 2021 על רקע מבצע “שומר חומות” מחד גיסא ותהליכי הנורמליזציה בין מדינות המפרץ וישראל (“הסכמי אברהם”) זכה השיר לגרסה סאטירית. תאמר ג’מאל, איש רפואת הנפש ומבקר נלהב של ישראל, הקליט את “החלום העברי” כשאת המילים הגבוהות בעניין החלום על החיק הערבי העוטף החליפה כיפת ברזל מגינה (עקיצה לנכונות מדינות המפרץ לנורמליזציה בתמורה לסיוע צבאי מצד ארה”ב). כפי שניתן לראות ביו-טיוב היוצרים גם השקיעו בתרגום השיר לחמש שפות שונות (אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית ואפילו עברית).

שלוש שנים מאוחר יותר, בשיא ימי המלחמה בדרום בין ישראל לחמאס, החליטו יוצרי השיר כי הגיעה השעה לחדשו. לכאורה, הגיוני; אין ראוי מימים כאלה לשורר על האחדות הכלל-ערבית. יתר על כן, השיר היה חלק מפרויקט ריאליטי טלוויזיוני בשם “יוצרי התקווה” (صنّاع الامل), שמטרתו לציין לשבח אנשים שתרמו בצורה יוצאת דופן לחברה הערבית. זאת ועוד, הפעם לצד כמה מהאומנים שלקחו חלק בגרסת המקור נמצא מקום לזמר פלסטיני, מחמד עסאף, הכוכב הפלסטיני הגדול שיצא מרצועת עזה. ברם, נדמה כי הוא תפקד כעלה תאנה בלבד. מדוע? ראשית, מאחורי הפרויקט הטלוויזיוני עומד שליט דובאי מחמד בן ראשד אל מכּתום (محمد بن راشد آل مكتوم) דמות שחשודה בנורמליזציה עם ישראל. שנית, השיר קוצץ לכארבע דקות והושמטו ממנו השורות הבולטות ביותר שמזוהות עם המאבק הפלסטיני נגד ישראל (השורות שעסקו בילדים זורקי אבנים, החלום להחזיר אדמה גזולה, השאיפה לצדק וכדומה). כלומר, הנוסחה החדשה נתפסה כמתעלמת מהבעיה הפלסטינית, דווקא בשעתה הקשה ביותר. היוצרים טענו להגנתם כי השינויים שהוכנסו לשיר נועדו להתאים אותו לתקופה החדשה. על מנת להוסיף חטא על פשע, את “כיכר החללים” משנת 1998 החליפה “קוקה קולה ארנה”. בקיצור, השיר גויס לקמפיין מסחרי לכל דבר ועניין. קשה להאמין כי הגרסה החדשה תגיע לגבהים שאליהם הגיע השיר המקורי. מצד שני, בימים אלה גם האחדות הערבית מתקשה להתרומם.