מתוך הספר “גרגר הרימון – האישה בסיפורי העם הערביים” כפי שסופר מפי סלים אמין יחיא מכפר קרע.
כַּאן פִי סַ’יַّאד. הַדַ’א אלסַّ’יַّאד כַּאן יִקוּם כֻּלّ יוֹם בַּדְרִי, וּיִרְגַ’ע עַ- בֵּיתוֹ תַעְבַּאן. דַ’לّ אלְוַדֵ‘ע עַלַא הַדַ’א אלְחַאל, אלסַّ’יַّאד בִּסִ’יד, וּאלְמַרַה תְבִּיע אִלִّי בִּסִ’ידוֹ ג’וֹזְהַא לִאַהְל אלְבַּלַד. יִגִ’ין גַ’ארַאתְהַא וּאלנַّאס וּאַהְל בַּלַדְהַא אִלִّי בְּתִעְרִפְהֹם.
הַד’י תוֹחֵ’ד סַמַכֵּה, סַמְכַּתֵין זִיַאדֵה. הִ’יֵّ תוֹחֵ’ד תַעַטִיהַא נֻסّ’ כִּילוֹ, כִּילוֹ בִּבַּלַאש. בִּאלְאַאחֵ’ר בִּטְלַע אַגַ’ארְהַא, וּתַ’מַן אלסַّמַכּ קַלִיל.
אלזַّלַמֵה, כֻּלّ יוֹם בִּסְאַלְהַא, יִקוּל- לְהַא: “יַא מַרַה, מִש הֵיכּ אִלִّי נְבִּיע. נְבִּיע בִּטַרִיקַה אַחְסַן. זִינִי בִּאלְוַזַן, בִּאלְמִיזַאן אלְמַזְבּוּט. אַנַא בַּתְעַבּ בִּאלסַّמַכֵּה אִלִّי בַּ(א)גִ’יבְּהַא. חַ’לִّינַא נְעִיש. חַ’לִّינַא נְחַ’וֵّש מַסַ’ארִי לַמֻסְתַקְבַּלְנַא, לַאַוְלַאדְנַא.”
תְקוּל- לוֹ: “טַיֵّבּ”.לַכֵּן תַ’אנִי יוֹם פִי אלנַّהַאר תְעוּד לִנַפְס אלטַّרִיקַה.
קַאל: “וּבַּעְדֵין? בִּדְّנַא טַרִיקַה אִלִّי נְעַלִّמְהַא וּנְשוּף הַאלְמַרַה הַאי… שוּ בִּתְסַאוִי?”
אַגַ’ת עַלַא בַּאלוֹ פִכְּרַה. קַאלְ- לְהַא: “יַא מַרַה, אַנַא אלְיוֹם תַעְבַּאן, וּבִּדִّי אִיַّאכִּי תִיגִ’י מַעַאי עַאלְבַּחַר מִשַאן נְסַ’יֵّד סַמַכּ. תְעַאוּנִינִי.”
קַאלַת-לוֹ: “אַנַא, כִּיף בִּדִّי אַעַאוּנַכּ? אַנַא בַּעְרִפִש”
קַאל- לְהַא: “לַע. אִחְנַא, לַמַّן נִסַ’לִ אלְבַּחְר, אַנַא בַּעַלְّמֵכּ. אִנְתִי תַעַאלִי, בַּסִיטַה אלשַّעְ’לֵה.”
תַ’אנִי יוֹם אַחַ’ד’ אלְמַרַה מַעַאהְ וּרַאח עַאלְבַּחְר. לַמַّא וִסְ’לוּ אלשַّטّ, קַאלַת- לוֹ:
“שוּ בִּדִّי אַסַאוִי?”
קַאל- לְהַא: “אִסְמַעִי תַא אַקוּל-לֵכּ. אַנַא בַּפוּת עַאלְבַּחַר אַסַ’יֵّד, בַּס’ אִנְתִי בִּתְזַ‘לִי עַלַא אלשַّטّ.
קַאלַת לוֹ: “שוּ בִּדִّי אַסַאוִי עַלַא אלשַّטّ?”
קַאל- לְהַא: “בְּתֻרְכֻּדִ‘י רַאיחַה גַ’אי עַלַא אלשַّטّ מַסַאפֵה בַּעִידֵה חַוַאלַי וּבִּתְקַאקִי זַיّ אלְגַ’אגֵ’ה.”
קַאלַת- לוֹ: “לַלֵיש?”
קַאלִ- לְהא: “וִלַّא. מַא הֻוֵّ אִדַ’א אַנַא מַא בַּקַאקִיש, אלסַّמַכּ מַא בִּיגִ’י עַלַא אלשַّבַּכֵּה, מַא בַּסַ’יֵّד סַמַכּ.”
קַאלתַ- לוֹ: “סַ’חִיח?”
קַאלִ- לְהַא: “וַאלְלַה סַ’חִיח”
קַאלַת- לוֹ: “טַיֵّב. יַלַّא. אַללַّה יִסַהֵّל עַלֵיכּ. פוּת עַאלְבַּחַר!”
וּהִיֵّ סַ’ארַת תֻרְכֻּד‘ עַלַא אלשַّטّ וּתّקוּל: “קַאקַא… קַאקַא… קַאקַא…” זַיّ אלְגַ’אגַ’ה. קַעְדַת אַרְבַּע חַ’מְס סַאעַאת.
תְקוּל- לוּ: “חַ’לַّסְ’נַא?”
קַאל- לְהַא: “לַע, אֻחְ’רַא, אֻחְ’רַא”
דַ‘לّוֹ יִשַעֵّ’לְהַא פִי הַאלטַّרִיקַה סִתّ – סַבֵּע סַאעַאת, תַ’מַן סַאעַאת, תַא אִנְّהַא הִלְכַּת. תִעְבַּת, מַאתַת מִן אלתַّעְבּ. לַםّ הַאלשַّבַּכֵּה, וּגַ’אבּ הַאלסַّמַכּ, וּרַוַّח עַלַא אלדַّאר.
נַאמוּ. אלסֻّ’בְּח פַאקַת, קַעְדַת פִי אלדַّאר. גִ’ין אלנִّסְוַאן אִלִّי בִּשְתְרִין מִנְהַא סַמַכּ כַּאלְעַאדֵה. הַסַّא, לַמַّן סַ’ארַת תְזִין, סַ’ארַת תְחֻטّ אלְקַבֻּ קֻבַּאל אלְקַבּ פִי אלְמִיזַאן, מַא תְזִיד וַלַא סַמַכֵּה.
קַאלִן: “עַזַא. מַא- לֵכּ? יַא אִםّ אַחְמַד. קַבֵּל אִנְתִי כֻּנְתִי תַעְטִינַא סַמַכּ בִּבַּלַאש. כֻּנְתִי תַעְטִינַא סַמַכֵּה, סַמְכַּתֵין, אַמְרַאר נֻסّ’ כִּילוֹ, אַמְרַאר כִּילוֹ…”
קַאלַת: “הַאי, יַא אֻחְ’תִי, בַּעְד מַא אַנַא סַרַחֵת וּתְעִבְּת. וַּאללַّה, יַא אֻחְ’תִי, מַא בִּסְוַא מְקַאקַאתוֹ. אלסַّמַכּ הַדַ’א מַא בִּסְוַא מְקַאקַאתוֹ.”
להאזנה לסיפור:
